תרגילי צילום פוטותרפיסטיים

**********

כל אחת סוחבת איתה תיק קטן...

יש ימים שאני מרגישה שהגוף שלי הולך איתי, אבל הנפש… מחזיקה תיק.

תיק כזה שנטען לאט־לאט. בתוך התיק יש הכול: חפצים יומיומיים, פתקים, שאריות של ימים קודמים, ולעיתים – רגשות ששכחתי שאני סוחבת איתי בכלל. זה תרגיל פשוט שמתחיל במקום הכי יומיומי, בתיק שלך ומסתיים לא פעם בהבנה חדשה על מה את נושאת איתך בעולם, ומה הגיע הזמן לשחרר. מטרת התרגיל:

לגלות איזה "מטענים" רגשיים או מחשבתיים אנחנו נושאות איתנו, ואיך אפשר להתבונן בהם מחדש דרך חפצים יומיומיים.

שלב 1: פותחות את התיק קחי את התיק שאת לוקחת איתך ביומיום, זה שמגיע איתך לעבודה, לקניות או לסידורים.בלי לסדר אותו. בלי לנקות. רק תפתחי ותניחי את מה שיש בו על שולחן, מזרן או שטיח.תתבונני בזה כמו שמתבוננים במפה של מסע. 

שלב 2: בוחרות חפץ אחד מתוך כל מה שפרוש לפנייך בחרי חפץ אחד. לא חייב להיות חשוב או מיוחד, פשוט כזה שתופס את העין או הלב. שאלי את עצמך: 

למה בחרתי דווקא אותו?

מה הוא מסמל עבורי?

האם הוא מייצג חלק בתוכי? זיכרון? רגש?

האם אני באמת צריכה אותו בתיק שלי – או שהוא סתם שם?

שלב 3: מצלמות צלמי את החפץ כמו שהוא. בתאורה רגילה, בלי לעצב.ואז, אם בא לך, צלמי אותו שוב, אחרת: על רקע אחר, באור שונה, בזווית אחרת – כמו סיפור שמסופר מחדש. הצילום השני הוא ההזמנה שלך לבחירה חדשה. איך את רוצה לראות את הדבר הזה, הרגש, הזיכרון, הצורך בעתיד? 

שלב 4: כותבות כתבי כמה שורות ביומן או על פתק: 

מה אני באמת סוחבת איתי בימים האלה?

מה אני סוחבת כבר הרבה זמן – שאולי הגיע הזמן לשחרר?

מה אני בוחרת לקחת איתי קדימה?

 אפשרויות להעמקה: 

לעשות את התרגיל עם הילדה או עם הבת שלך – ולראות מה יש לה בתיק.

לעשות אותו פעם בחודש – לראות איך התיק משתנה עם החיים.

לשים את התמונה שצילמת באלבום קטן של "מה שמלווה אותי במסע שלי."

**********:

"פני הדברים – פניי שלי"

מתי: כשאת מרגישה קצת מבולבלת, או כשיש בך סערה פנימית.

מה עושים: 

התבונני סביבך בבית או בחוץ, וחפשי חפץ, צבע או מרקם שמשקף את מצב הרוח שלך. זה יכול להיות מגבת שזרוקה על ריצפה, פינה מבולגנת, פרח נבול, אור שמש על הקיר או אפילו כיור מלא כלים.

צלמי את הדבר הזה מזווית אחת או מכמה.

עכשיו, בלי לחשוב יותר מדי – כתבי שורת תיאור על התמונה. מה היא מספרת עלייך? על הרגש שלך עכשיו?

 למה זה טוב?

זה תרגיל של השלכה – אנחנו רואות את הרגש שלנו בעולם החיצוני, ואז לומדות להקשיב לו ולתת לו מקום. אפשר לבצע את התרגיל כל יום במשך כמה ימים, ולעיתים להבחין בעקומת שיפור או דווקא ירידה במצב הרוח, ודווקא היכולת לזהות את התהליך שאת עוברת דרך התמונות יכולה לעזור לך לפתור את העניין אם יש עניין או דווקא להעצים את מה שטוב! 

**********

"תמונת תודה יומית" 

מתי: בסוף כל יום, למשך שבוע.

מה עושים: 

חפשי רגע קטן מהיום שהיה לך טוב. לא חייב להיות דרמטי, זה יכול להיות הקפה ששתית לבד, החיוך של מישהי ברחוב, כוס קפה ששתית, ספר מעניין או אפילו הרגליים שלך כשהורדת סוף סוף נעליים.

צלמי את הרגע הזה.

את יכולה לכתוב שורת תודה שמתארת את הרגע.

למשל: "תודה על השקט שהיה לי עם עצמי" או "תודה על הטעם של הקפה הביתי שלי".

 למה זה טוב?

צילום כמסע של הכרת תודה מאפשר לנו לזהות את הדברים הקטנים שבונים את השמחה שלנו. ככל שנתרגל את זה, נתחיל לראות יופי בכל מקום, גם בדברים הקטנים והיומיומיים של החיים. 

**********

"מבט אוהב בעיניים שלי"

מתי: כשאת מרגישה שאת שוכחת מי את, או שזקוקה לתזכורת לעצמך.

מה עושים: 

עימדי מול מראה. התבונני בעצמך. הסתכלי לעצמך בעיניים.

נסי לצלם את עצמך (סלפי מראה), עם הפוקוס על העיניים שלך. אם קשה לך, בקשי ממישהי קרובה לצלם אותך, או שימי את המצלמה על טיימר.

הסתכלי בתמונה ושאלי: מה אני רואה כאן? מה רואה בי מי שמביט בי באהבה?

 למה זה טוב?

 זהו תרגיל עוצמתי לחיזוק דימוי עצמי. לראות את עצמנו בעיניים טובות...כמו שאנחנו, לא דרך עין שיפוטית, אלא דרך עין מכילה. 

**********

"הגוף שלי – בית"

מתי: כשאת מרגישה נתק מהגוף, או רוצה לאהוב אותו יותר.

מה עושים: 

בחרי חלק אחד בגוף שלך, כף יד, כתף, שיער, גב, בטן – מה שתרצי.

התבונני בו. לא דרך ביקורת, אלא דרך פליאה. איזה כוח יש לו? איזה יופי יש בו?

צלמי אותו מזווית שמרגישה לך אוהבת.

כתבי משפט קצר: מה אני רוצה לומר לחלק הזה בגוף שלי?

 למה זה טוב: הגוף הוא הבית הראשון שלנו, וכשאנחנו מצלמות אותו במבט אוהב, אנחנו מתחילות להיזכר מה אנחנו אוהבות בעצמינו ולהחזיר לעצמנו בעלות על האהבה הזו.  

סיכום קטן: 

לא תמיד צריך להיות צלמת, כדי להשתמש בצילום ככלי של ריפוי.  מספיק רגע של הקשבה, של עדשה שמופנית פנימה, של שאלות פשוטות שמובילות לתובנות עמוקות. תרגול כזה, פעם בשבוע, בחודש או פעם בכמה זמן, יכול להפוך ליומן מצולם מיוחד במינו של החיים שלך. מעין מסע פנימי מצולם, שאת יוצרת בעדינות, באהבה, ולגמרי בקצב שלך.